המפקח על הבתים המשותפים דחה לאחרונה תובענה שהגישו בעלי דירות ברחוב מוכר באזור השרון לחייב את המיעוט להסכים לתוכנית תמ”א 38. כמו כן, יישום הפרויקט יחייב הגם את הזזת החניה של המיעוט המתנגד, וכן לא ניתן לפגוע ברכושו של המיעוט ללא הסכמתו.
תכנית מתאר ארצית 38 מקנה לדיירים בבניין המשותף לקבל תוספת של שטחי בנייה ביחס לדירתם הנוכחית בתמורה לביצוע עבודות לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה עפ”י ת”י 413. כאשר הושג הרוב הנדרש על-פי חוק החיזוק תפקידו של המפקח על הבתים המשותפים לאשר את העבודות גם אם המיעוט החליט להתנגד לביצוע העבודות הנדרשות לחיזוק המבנה, בתנאי שלפחות שני שליש מבעלי הדירות נתנו את הסכמתם על הכתב.
ב-2015: 14 דירות במבנה הגישו עתירה למפקח במטרה שזה יאשר להם לבצע את עבודות החיזוק על אף התנגדותו של המיעוט. בין הצדדים התקיים הליך מקדמי שבו נדחו המבקשים משום שהמפקח קבע כי חניית הנתבעים הוחלפה בחניות אחרות ו-ללא הסכמתם. עם זאת, המפקח הותיר למבקשים לבצע שינויים בתוכנית ולהביא אותה בפניו לאישורו.
המבקשים תיקנו את התוכנית. בתובענה החדשה שהגישו טענו המבקשים כי התוכנית המתוקנת מיישמת את בקשתו של המפקח בכל הקשור לחניית המיעוט. לדבריהם, אמנם גם בתוכנית המוצעת החניה אינה זהה בדיוק לחניה המקורית, אך ההסטה נדרשת לצורך עיבוי העמודים הסמוכים על מנת לחזק את המבנה מפני רעידות אדמה.
המבקשים הוסיפו כי זכותו הקניינית של המיעוט לא נפגעת שכן ממילא לא ניתן כיום לעשות שימוש בחניה הקיימת וגם לא נעשה בה שימוש בפועל. לדבריהם התוכנית החדשה אושרה בעירייה, אך הם לא הצליחו לרתום את המיעוט לביצועה ולכן נאלצו להגיש את התובענה.
מנגד: המיעוט המתנגד טען כי התוכנית החדשה כלל לא מיישמת את החלטתו של כב’ המפקח בפסק הדין הקודם. לדבריו החניה החדשה אינה מהווה נגישות כשלעצמה השימוש בה אינו סביר.
המפקח לא השתכנע שהתוכנית המוצעת אכן קיבלה את אישור הוועדה המקומית. מעדות יועץ התנועה עולה כי התוכנית המוצעת אינה תואמת את הסדרי החניה שעליהן הורה ודי בכך בכדי לדחות את התובענה.
יחד עם את, העביר המפקח על הכתב שלהלן התוכנית החדשה משנה את חניית המיעוט ביחס לחניה המקורית. המפקח דחה על ה-סף את טענת המבקשים שלפיה ההסטה נדרשת לצורך עיבוי העמודים הסמוכים וקבעה כי גרסתם נסתרה בעדות האדריכל מטעמם.
המפקח הדגיש שהחוק מאפשר ביצוע עבודות תמ”א 38 רק ברכוש המשותף ולא ניתן לפגוע ברכוש פרטי של בעל דירה ללא הסכמתו. ו-הוסיף, כי החוק אינו מסמיך פעולות ברכוש המשותף, תוך כפייה של המיעוט שהתנגד לביצוע עבודות או שינויים ברכוש הפרטי שלו. בנסיבות אלה נדחתה התביעה, אף שלבעלי הדירות הובהר שוב כי הם רשאים להגיש תכנית מתוקנת שלא תפגע בחניית המיעוט.
