חתימה על הסכמים פרטניים בתחום פינוי בינוי בין היזם לבין כל אחד מהדיירים היא רעה חולה בתחום פינוי בינוי. הסיפור הבא ממחיש זאת היטב.
הגברת מלכה עזר גרה כל חייה ועד לפטירתה כדיירת מוגנת בהתאם לחוק הגנת הדייר בדירה ביהוד.
ב 2012 חתמה מלכה עזר על הסכם פרטני לפינוי בינוי עם “חברת לוגאנו”. בהסכם ויתרה עזר על זכויותיה כדיירת מוגנת בדירה כנגד הזכות לקבל דירה חדשה בתוספת סכום של 900.000 שקלים.
כמו הסכמים רבים בתחום פינוי בינוי, גם ההסכם עם מלכה עזר כלל מספר תנאים מתלים. וביניהם: חתימה של 85% מהדיירים על ההסכם, פינוי הדיירים באופן מוחלט מהמגרש וקבלה של היתר בנייה.
המועד לתנאים המתלים היה בתוך 36 חודשים כאשר ליזם עומדת הזכות להאריך את המועד ב- 12 חודשים נוספים. בחוזה שנחתם עם עזר נקבע כי היזם רשאי למחול על התקיימות התנאים המתלים או לבחור לבטל אותו גם מול דייר אחד, בהתאם לשיקול דעתו.
בשנת 2015 נפטרה מלכה עזר. כבר במהלך השבעה, קיבלו יורשי המנוחה דרישה לפנות את הנכס בטענה שהם פולשים ואין להם זכויות בדירה. היזמים טענו כי ליורשים של המנוחה אין סמכויות בנכס ומאחר שלפי חוק הגנת הדייר, הזכויות של המנוחה אינן ניתנות להעברה. נוסף על כך, היזמים שלחו הודעה על ביטול ההסכם מול המנוחה בשל אי התקיימות של התנאים המתלים, שכן באותה זמן, הפרויקט עדיין לא קיבל היתר בנייה.
על אף העובדה כי אותם תנאים מתלים נחתמו גם עם יתר הדיירים, בחרו היזמים לממש את זכות הביטול רק כלפי ההסכם שנחתם עם מלכה עזר ולא עם שאר הדיירים.
יורשי המנוחה פנו לבית המשפט בתביעה לאכיפת ההסכם. הם טענו כי עם חתימת הסכם הפינוי בינוי, הזכויות החוזיות של יורשי המנוחה עומדות גם להם על אף חוק הגנת הדייר, ובית המשפט קיבל את עמדתם.
בפסק הדין קבע בית המשפט כי ההסכם שנחתם בין היזם לבין מלכה עזר אינו מתאיין עם פטירתה על אף חוק הגנת הדייר, שכן הסכם פינוי בינוי אינו קובע מה יקרה עם מותה של המנוחה וסביר להניח שהיא לא הייתה חותמת על ההסכם אילו הייתה יודעת שזכויותיה יבוטלו עם מותה. ועוד, כאשר הנתבעת בחרה עם מי מבין הדיירים להמשיך את ההסכם ועם מי לא, היא פעלה מתוך אפליה ובחוסר תום לב.
