רעידת אדמה הינה תופעת טבע אשר מתרחשת בחלק המוצק של כדור הארץ. כדור הארץ, שהרדיוס שלו הוא כ-6400 ק”מ, בנוי מגרעין העטוף במעטפת, כאשר זו מכוסה בקליפה קשה. עובי הקליפה משתנה, והוא נע בין 5 ק”מ ל 70 ק”מ. עובי הקליפה באזורינו הוא כ- 30 ק”מ. גרעין כדור הארץ מורכב מחומר המצוי בטמפרטורות גבוהות מאד. כתוצאה משינוי טמפרטורה באזורים שונים, נוצרת תנועה של חומר זה בתוך גרעין כדור הארץ, אשר גורמת ללחץ אדיר על הקליפה החיצונית של כדור הארץ.
לחץ זה גורם לעיתים להתקמטות ושברים במעטפת החיצונית של גרעין כדור הארץ, כאשר שברי המעטפת, המכונים ״לוחות טקטוניים״, נעים על גבי מעטפת חיצונית. על הלוחות הטקטוניים מופעלים שני כוחות נוגדים: כוח המופעל על ידי הלחץ שמקורו בגרעין כדור הארץ הדוחף את הלוחות לתנועה, וכוח המשיכה הבולם את תנועת הלוחות בשל יצירת החיכוך בין הלוחות, ובכך מונע את תנועתם.
בשלב מסוים הלחץ המופעל מתוך גרעין כדור הארץ מתעצם מעל כוח המשיכה המנוע את תנועת הלוחות הטקטוניים בשל יצירת החיכוך ביניהם, והאנרגיה הרבה שנצטברה על גבי המישור המגע בין תנועת הלוחות שמשתחררת באבחה אחת.
התוצאה מהליך שחרור מהיר של אנרגיית חיכוך יוצרת את הגלים, המכונים ״גלים סיסמיים״ הנעים בתוך כדור הארץ ועל פני השטח שלו וגורמים לתנודות.
התנודות כאמור, הן מקור סיכון למבנים ישנים, וכן למתקנים שהוקמו על גבי שטחו המוצק של כדור-הארץ והאדמה. תנודות אלה ניתנות למדידה, כאשר שיטת המדידה וההערכה המקובלת של עוצמת התנודות היא לפי ״סולם ריכטר״.
רעידות אדמה בישראל
ארץ ישראל מצויה באזור בו קיים ״השבר הסורי-אפריקאי״ המהווה את אחת המערכות הפעילות בכדור הארץ ומקור הסיכון העיקרי לרעידות אדמה באזורנו. באזור זה קיים מפגש של שלושה לוחות טקטוניים- הלוח האפריקאי, הלוח הערבי והלוח של אירופה- אסיה (הלוח האירו אסייתי). הפעילות הסיסמית אר נוצרת מעת לעת באזורינו, בשל תנודות אותן לוחות, גרמה בהיסטוריה של ארץ ישראל לרעידות אדמה אשר הביאו להרס רב ולאלפי הרוגים.
כך נאמר בספר עמוס:
״דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראל, בימי עוזיה מלך יהודה, ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, שנתיים לפני הרעש״.
באלף השנים האחרונות התרחשו בארץ ישראל מספר רעידות אדמה, אשר חלק מהן גבו מחיר בנפש וברכוש. ביום 18.3.1068 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה משוערת של 6.3 בסולם ריכטר, אשר החריבה כמעט לחלוטין את העיר רמלה, ובה הרגו כ- 15.000 בני אדם.
ביום 1.1.1837 ארעה רעידת אדמה בעוצמה משוערת של 6.6 בסולם ריכטר, בה נחרב כמעט לחלוטין העיר צפת, ואלפים מתושביה נהרגו. גם העיר טבריה נפגעה בצורה קשה.
רעידת האדמה המשמעותית האחרונה אירעה בארץ ישראל, בעוצמה של 6.25 בסולם ריכטר, התרחשה ביום 11.7.1927, ממנה נפגעו בעיקר הערים יריחו, שכם, ירושלים ולוד, ובה נהרגו מעל 300 איש,וכ-1,000 בתים נהרסו.
משכבר הימים, הורגשה ברחבי הארץ רעידת אדמה בעוצמה של 4.2 בסולם ריכטר, אשר המוקד שלה היה כ-40 ק”מ בלב הים, מערבית לבנימינה. מומחים אשר התראינו באמצעות התקשורת הזהירו באותו היום, כי יתכן ורעידת אדמה זו רומזת על מקור סיכון נוסף להתרחשות רעידות אדמה בארץ ישראל, הפעם מכיוון הים ולא מכיוון השבר הסורי האפריקאי.
את הסיכון להתרחשות רעידות אדמה בישראל מסכם ד”ר שפירא במאמרו כך: ״רעידות אדמה התרחשו בעבר: ובוודאי כי יתרחשו שוב, ויכולות להיות עוצמתיות ולא פחות כמו-אלה שאירעו בעבר. אירוע של רעידת אדמה עוצמתית, היא לא שאלה של מתי היא תתרחש? ובטח שהיא לא שאלה של “האם” אלא שלגביה יש להיערך בהתאם ובהקדם.
